הגירוש מגן העדן

Article_05a

המיצב ‘מרחב פנימי’ של האמנית הישראלית דניאלה שינמן “תופס” את המתבוננים בו במוזיאון לודוויג.
כשהמבקר נכנס לחדר התצוגה הוא נלכד במכלאת עץ פתלתלה שנראית כמי שרוצה למנוע צפיה פסיבית בציורים המונומנטליים המיוחדים המעטרים את הקירות. המכלאה מראה לצופה את השביל, אך באותו הזמן היא גם גורמת לו להרגיש כמו אסיר על ידי כך שהיא שהיא חוסמת את הדרך עם מכשולים ובריקדות. אולם לצופה ישנו החופש להיות חלק פעיל מהמערכת הזאת.

מחוץ לדממה הזאת, מוצא עצמו המתבונן, כמו האומן, עובר מההפרעות והסחי הדעת אל שלווה אשר מסמלת את תחילתם של חיים חדשים.
האם יש חזרה לגן עדו לאחר כל כך הרבה צער? אחרי מאבק כה ממושך לסוף טוב , הפי אנד?
אם כן יהיה זה צבוע מידי. וזו הסיבה מדוע דניאלה שינמן בוחרת בכיוון אחר שוב , שוברת את האידיאליה, ושבירתה של התבנית הזאת, מובילה אותנו חזרה אל ההתחלה עד לסופה, ומכאן שוב להתחלה וחוזר חלילה.

→ בחזרה אל מאמרים

Comments are closed.